מנהטן אולמי שמחות 2000 בע"מ נ' גורן ואח'

פסק דין

א.הרקע לתובענה והצגת בעלי הדין

1.בפני תביעה כספית אשר בגידרה העלתה התובעת שורה של האשמות נגד גורמים שונים בעיריית יבנה וכן נגד שמאי המקרקעין גורן גרשון אשר כמסתבר להלן, ידו היתה רבה בגלישתם של גילויי תככנות וצרות עין המאפיינים לא אחת את "הפוליטיקה" המקומית במקומותינו - לפולמוס משפטי בדבר נזקים שנגרמו כנטען לתובעת (להלן: "התובעת") העוסקת בניהול אולמי שמחות ביבנה ולבעליה אליהו שטרית (להלן: "שטרית").

2.התובענה הוגשה מלכתחילה נגד ארבעה נתבעים אשר שניים מהם הנתבע 2 כיהן בתקופה הרלבנטית כראש עיריית יבנה והנתבע מס' 3 – מהנדס העיר יבנה – נמחקו מכתב התביעה.

3.בכתב התביעה נטען כי הנתבע מס' 4 (להלן: "ברבקוב") שהינו השמאי של הועדה המקומית לתכנון ובניה ביבנה (להלן: "הועדה") הוציא ביום 25.2.01 שומת היטל השבחה להלן: "שומת הועדה") בגין שינוי ייעוד של אולם תעשיה שהוחזק בידי התובעת (להלן: "הנכס") – לאולם שמחות בגידרה נקבע כי על התובעת לשלם היטל השבחה בסכום של 70,375 ₪.

4.התובעת השיגה על קביעה זו, ב"שומה אחרת" שנערכה על ידי השמאי בן-דוד מטעמה בגידרה נקבע כי שינוי היעוד של המבנה לאולם שמחות – אינה משביחה את הנכס ומכאן שאין עילה לתשלום היטל השבחה.

לאור המחלוקת בין שמאי הועדה מזה ושמאי התובעת מזה, הסכימו התובעת והועדה על מינויו של הנתבע מס' 1 (להלן: "גורן") כשמאי מכריע.

ב.טענות התובעת

1.התובעת טוענת כי גורן הודיע לשטרית במהלך ביקורו בנכס ביום 23.3.02 כי השתכנע מנימוקי שמאי התובעת וכי בדעתו להוציא שומה מכרעת לפיה לא חל היטל השבחה בגין הנכס.

לבקשת גורן שילם לו שטרית בו ביום סך של 20,000 ₪ המהווה את סך כל שכר טרחתו של גורן הן מן התובעת והן מן הועדה.

2.להלן נטען כי משבושש גורן בהוצאת השומה המכרעת כשבועיים לאחר התשלום פנה אליו שטרית ונענה כי גורן מתלבט, בהמשך התחמק גורן מהתייצבות לפגישות שנקבעו עימו.

התובעת מוסיפה וטוענת כי ביום 21.3.02 במהלך פגישה שקיים שטרית יחד עם חברו (להלן: "שדה") עם גורן טען האחרון כי הוא נתון למערכת לחצים מצד הועדה, וכי היא מתקשה להוציא את שומת ה-0 שהיה בדעתו להוציא באשר ברבקוב דורש ממנו להוציא שומה על סך 90,000 ₪.

גורן אף הוסיף כי הוא מוכן לפצות את שטרית בגין הנזק הצפוי לו בסכום של 40,000 ₪.

3.כנטען, שטרית דחה הצעה זו וטען בפני גורן כי הוא מבקש לקבל את השומה המכרעת שהתגבשה אצל ברבקוב טרם מערכת הלחצים שכוונה נגדו דהיינו שומת אפס.

4.התובעת טוענת כי לימים הסתבר להם כי ברבקוב יצר קשר במספר הזדמנויות עם גורן וכי איים עליו כי אם לא יוציא שומת היטל השבחה בסכום שרצתה הועדה (בסך 90,000 ₪) תמנע ממנו הועדה המשך עבודה בעתיד.

התובעת טוענת כי גורן נענה לדרישת ברבקוב לקבוע היטל השבחה בשיעור של 90,000 ₪ ובתמורה העניקה הועדה לגורן עבודת שמאות בעניין חברת אשטרום (להלן: "שומת אשטרום").

5.התובעת טוענת כי משיחות עם גורן למדו כי עיריית יבנה מעורבת בתיק זה "באופן חזק" וכי ניתן להם להבין כי הסכסוך אינו על כסף אלא בבחינת "אתה נגד ראש העיר".

6.אין חולק כי התובעת שילמה תחת מחאה את סכום היטל ההשבחה בסך 90,000 ₪ והגישה ערעור על חיובה (בש"א 1783/02 בבית המשפט השלום ברחובות) (להלן: "ערעור השומה") בגדרו טענה התובעת כי דין השומה להתבטל באשר היא הוצאה "בנסיבות פליליות" ואף נגועה בטעויות היורדות לשורשו של עניין.

7.לטענת התובעת, ראש העיר המשיך במסכת ההתנכלות לתובעת תוך ניצול סמכויותיו וגרם לכך שהתובעת לא קיבלה רישיון עסק לנכס וכי רק בעקבות ניסיונותיהם של גורמים פוליטיים לפשר בין שטרית לראש העיר נאות זה ליתן לתובעת רישיון זמני ובתנאי שהתובעת תמחק את ערעור השומה שהגישה וכי התובעת עשתה כן בדלית ברירה.

8.התובעת טוענת כי באופן פרדוקסלי גורן הינו העבריין העיקרי בפרשה זו בצד היותו אחד מקורבנותיה שכן גורן מעל באמון הניתן בו כמי שממלא תפקיד מעין שיפוטי והוציא תחת ידו שומה מכרעת "מוזמנת מראש".